בעידן המודרני שבו אנחנו חיים, כולנו חווים עומס של משימות ואיתן עומס של דאגות. דאגות ביחס לכסף שיש או אין לנו, דאגות לבריאות של הילדים, בני הזוג וההורים שלנו. מערכות יחסים שמאתגרות ומדאיגות אותנו. לכל אחד מאיתנו יש נושא שגורם לו לדאגה. לדאגות האלו אנחנו מגיבים עם תגובת הסטרס שלנו.
בטבע תגובת הסטרס היא תגובה טבעית לאיום פיזי מיידי. כשזברה רואה אריה האינפורמציה הזו מגיעה לאזור במח שנקרא האמיגדלה. האמיגדלה היא כמו רדאר לסכנה ופעמון אזעקה. האמיגדלה מקבלת קלט ישיר מהחושים ותפקידה הוא למשוך תשומת לב מיידית למה שחשוב. היא קשורה למערכת הקשב ולתגובה רגשית. ברגע שהיא מזהה את האריה היא מצלצלת בפעמון האזעקה ומעוררת את כל הגוף לפעולה מיידית של הלחם או ברח fight or flight- הורמוני הסטרס- אדרנלין וקורטיזול מופרשים, והמערכת הסימפטטית נכנסת לפעולה. כתוצאה מכך הלב פועם יותר חזק ויותר מהר, דם מוזרם לידיים ולרגליים, והחושים מתחדדים. כל הגוף מגוייס למאבק. אחרי שהסכנה עוברת הזברה מתנערת, מתנשפת, ומפעילה מחדש את מערכת הרגיעה של הגוף- המערכת העצבית הפאראסימפתטית.
כך זה אמור להיות גם אצלנו, אבל המצב שלנו הוא קצת שונה-
- האיום שאנחנו מגיבים אליו הוא לא איום פיזי מיידי, אלא מחשבות על מה שיהיה בעתיד, או משפט שאמרו לנו ואנחנו מפרשים אותו כמאיים.
- האמיגדלה מושכת אותנו להתעסק באיום גם במחשבות שלנו. כתוצאה מכך כשיש משהו שמטריד אותנו, אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים שוב ושוב על הבעיה. רוב הזמן המחשבות הללו חוזרות על עצמן, ולא מביאות אותנו לפתרון חדש.
- התגובה הפיזית של להילחם או לברוח לא יעילה כלפי האיום הזה ולכן אנחנו מנסים להדחיק אותה. אנחנו אפילו נלחצים מפעימות הלב המואצות ומתגובת הגוף, וכך רק מחריפים את המתח.
- מערכת הסטרס אמורה לפעול אחת לכמה ימים עם גירוי משמעותי. אבל אנחנו מפעילים אותה המון פעמים ביום עם עשרות גירויים קטנים- טלפון מהמורה של הילד, החדשות או איחור לפגישה. כלומר אנחנו במצב של לחץ מתמשך.
- בניגוד לזברה, שנרגעת אחרי שהיא הצליחה לברוח, אנחנו ממשיכים ביומנו מאירוע מלחיץ אחד לשני, בלי לעצור לרגע כדי להירגע.
במהלך היום אנחנו מפעילים את האמיגדלה שוב ושוב עם ארועים שמלחיצים אותנו וממשיכים לטחון אותם במחשבות. במח הכלל הוא שהפעלה של אזור מחזקת אותו. כלומר כשאנחנו מפעילים את האמיגדלה שוב ושוב, אנחנו גורמים לה להיות פעילה יותר ולגדול. כלומר מייצרים מעגל שמביא אותנו להיות לחוצים יותר ויותר. זה בדיוק מה שהתגלה במחקר שעשו על אנשים שעובדים למשך שנים שעות רבות באינטנסיביות. כשסרקו את המח שלהם ראו שהאמיגדלה שלהם גדולה במיוחד, וגם שהקשרים שלה לאזור הקדם מצחי שמאפשר לווסת אותה הם חלשים. האנשים הללו גם דיווחו שהם לא יודעים להירגע.
הקורטיזול והאדרנלין- הורמוני הסטרס שמופרשים בגוף שוב ושוב עקב תגובת הלחץ יוצרים נזק נוסף בגוף. הם מביאים להפרעות שינה, לכיווץ מתמשך של השרירים שמביא לכאבי שרירים, לבעיות לב, ועוד. תגובת הלחץ נועדה כדי לגייס את כל המשאבים בגוף להתמודדות עם איום. פעילות שלא רלוונטית ברגע הזה נפסקת. למשל פעילות מערכות העיכול והחיסון נעצרת- כי הן דורשות אנרגיה נחוצה. לכן זה ברור שכשאנחנו כל הזמן במצב של לחץ מתמשך הן לא פעילות כמו שצריך. התוצאות של זה ברורות- מצד אחד חולשה במערכת העיכול מביאה לבעיות העיכול, ומצד שני חולשה במערכת החיסון הופכת אותנו לפגיעים למחלות מכל הסוגים. זו הסיבה שלחץ הוא גורם מרכזי למרבית המחלות.
כשאנחנו מבינים כיצד מתח ודאגה פוגעים באיכות החיים, בבריאות וגם בהצלחה שלנו עולה השאלה- מה ניתן לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם הלחץ? מחקרים רבים מראים שמדיטציית מיינדפולנס היא כלי מרכזי בהתמודדות הזו. לא פלא שהיא הפכה לכל כך פופולרית בעמק הסיליקון- שם רמות הלחץ גבוהות במיוחד.